Roy Chicky Arad
Tel Aviv | Israel
ABOUT
Roy Chicky Arad has published eight books of poetry and prose. A novelist, poet, political activist and journalist, Arad also edits the Maayan magazine for poetry. Man of Principle was included in Arad’s short-story collection The Israeli Dream (2010), which was hailed by the Israeli news website Mako as one of the ten greatest Israeli books of the twenty-first century.
à propos
Roy Chicky Arad a publié huit livres de poésie et de prose. Romancier, poète, activiste politique et journaliste, Arad édite également le magazine Maayan pour la poésie. Man of Principle a été inclus dans la collection de nouvelles d’Arad The Israeli Dream (2010), saluée par le site d’information israélien Mako comme l’un des dix plus grands livres israéliens du XXIe siècle.
נושאת המטוסים \ רועי צ’יקי ארד
זה יעבור להם
זה ייגמר להם
ימאס להם
אולי כבר נמאס להם
ואם זה לא יעבור להם
ואם זה לא יגמר הם
ואם לא ימאס
ואם לא נמאס
אז זה עניין של זמן
הם ישתכנעו
כדאי להם להשתכנע
אולי כבר השתכנעו
מה יש כאן להבין?
אלה הם הברזים שלנו
אלה הן המאפרות שלנו
זהו החומוס החם שלנו
אלה שלטי הגבלת המהירות שלנו
כתובים בשפה שלנו, הדצימלית
אם הם לא ירדו מהעץ
נוריד אותם מהעץ
ונוריד את העץ
אם הם לא ירדו מהסולם
נוריד אותם מהסולם
ונשבור את הסולם
ועם השברים שלו
נבנה נושאת מטוסים
עם 101 תותחים מפליז
עם 101 מטוסי מיראז’ מנירוסט
עם 101 טילי אטום
ובראש נושאת המטוסים
יעמוד איש שהיה פעם רזה
ויפה וקרא ישעיהו לייבוביץ’
בחוברת של האוניברסיטה המשודרת
ועכשיו הוא שמן ועייף
איש שמן כל כך
שמן יותר מכל אשר ראיתם
כולו שומן
גם האף, הגולגולת, הצוואר ושיער בתי השחי
שהוא חופף עם שמפו לשיער שמן
שמן כל כך!
שמן כל כך!
עד שהוא לא יכול להיכנס לחדר ההגאים
אבל הספינה הענקית גדולה כל כך ומצליחה להסתדר איכשהו.
שמן כל כך!
שמן כל כך!
עד שאיש לא יכול לדגדג אותו.
והוא מתנודד באיטיות על הסיפון, מביט בדגים המעופפים מול האור הראשון של השמש, ואומר:
זה יעבור להם
זה ייגמר להם
זה רק עניין של זמן
THE AIRCRAFT CARRIER
They’ll get over it
They’ll get tired of it
They’ll get sick of it
Maybe they’re already sick of it
And if they don’t get over it
And if they don’t get tired of it
And if they don’t get sick of it
And if they aren’t already sick of it
Then it’s only a matter of time
They’ll come around
They ought to come around
Maybe they already have
What’s there to understand?
These are our faucets
These are our ashtrays
This is our hot hummus
These are our speed limit signs
Written in our own, decimal language
If they don’t get off the ledge
We’ll bring them down from the ledge
And then we’ll bring down the ledge
If they don’t climb down from their ladder
We’ll get them off the ladder
And then we’ll break the ladder
And from the shards
We’ll build an aircraft carrier
With 101 brass cannons
And 101 stainless steel Mirage planes
And 101 atomic missiles
And at the bow
Will stand a man who used to be thin
And handsome and read philosophy books
And is now fat and tired
Such a fat man
Fatter than anyone you’ve ever seen
All fat and oily
Even his nose, his skull, his neck, and his armpit hair
Which he scrubs with oily hair shampoo
So oily!
So fat!
That he can’t even fit in the bridge
But the carrier is so big that somehow it manages.
So oily!
So fat!
That no one can even tickle him.
He sways slowly across the deck, watching the flying fish against first sunlight, and says:
They’ll get over it
They’ll get tired of it
It’s only a matter of time
PORTE-AVIONS
Ça leur passera
ça finira
ils en auront assez
peut-être en ont-ils déjà assez
et si ça ne passe pas
si ça ne finit pas
s’ils n’en ont pas assez
s’ils n’en n’ont pas assez
ce sera une question de temps
ils seront persuadés
c’est mieux qu’ils le soient
peut-être le sont-ils déjà
qu’est-ce qu’il y a à comprendre ?
Ce sont nos robinets
ce sont nos cendriers
notre houmous servi tout chaud
nos limitations de vitesse écrites
dans notre langue, à plusieurs chiffres
s’ils ne descendent pas de l’arbre
nous les ferons descendre
et l’arbre aussi à l’occasion
s’ils ne descendent pas de l’échelle
nous les ferons descendre
et nous casserons l’échelle
et avec les morceaux
nous construirons un porte- avions
avec 101 obus métalliques
101 avions Mirage inoxydables
101 missiles atomiques
et à la tête du porte-avions
il y aura un homme autrefois mince
et beau qui a lu Yeshayahou Leibowitz
dans une brochure de l’Université Populaire
à présent il est gros et fatigué
gros
comme vous n’avez jamais vu
tout en graisse
même le nez, le crâne, le col et le poil des joues
qu’il lave au shampoing pour cheveux gras
si gros !
si gros !
qu’il ne peut plus entrer dans la cabine de pilotage
mais l’énorme bateau est si grand qu’il réussit à se débrouiller.
Si gros !
si gros !
que personne ne peut le chatouiller.
Et il louvoie lentement sur le pont, regarde les poissons volants en face des premiers rayons de soleil, et il dit :
ça leur passera
ça finira bien
ce n’est qu’une question de temps
Ya se les pasará.
Ya se hartarán de todo ello.
Se cansarán.
Quizás se hayan ya cansado.
Y si no se les pasa.
Y si no se hartan de todo ello.
Si no se cansan.
Si no se han cansado todavía.
Entonces es sólo cuestión de tiempo.
Se convencerán.
Les convendrá convencerse.
Quizás ya se hayan convencido.
¿Qué hay que entender aquí?
Estos son nuestros grifos.
Estos son nuestros ceniceros.
Aquél, nuestro hummus caliente.
Estas, nuestras señales de límite de velocidad
escritas en nuestra lengua, decimal.
Si no han descendido del árbol,
los bajaremos del árbol
y tiraremos abajo el árbol.
Si no han descendido de la escalera,
les bajaremos de la escalera
y tiraremos la escalera
y quebraremos la escalera.
Y, con sus trozos,
construiremos un portaviones,
con 101 cañones de latón,
con 101 aviones Mirage de acero,
con 101 misiles atómicos.
Y, encabezando el transportador de aviones,
pondremos de pie a un hombre que solía ser delgado
y guapo, y que solía leer a Yeshayahu Leibowitz,
en los cuadernillos de la Universidad Difundida
y ahora está gordo y cansado,
un hombre tan gordo,
el más gordo que hayáis visto,
todo él es grasa,
también la nariz, el cráneo, el cuello y el vello de las axilas,
que él lava con champú para cabello graso.
¡Tan gordo!
¡Tan gordo!
Tanto que no puede ni entrar en la cabina de mandos,
pero el barco gigante es tan grande que logra arreglárselas de alguna forma.
¡Tan gordo!
¡Tan gordo!
Que nadie puede hacerle cosquillas.
Y él se tambalea con lentitud sobre la cubierta, observa los peces aleteando frente a la primera luz del sol y dice:
«Ya se les pasará.
Ya se hartarán de todo esto:
es sólo cuestión de tiempo».
Looking for more information about other POP members or poets by country? Use the search button. Vous cherchez plus d’informations sur les autres membres du POP ou les poètes par pays? Utilisez le bouton de recherche.